"בשביל אדם רגיל, העבודה היא חלק מהחיים. בשבילי היא כל החיים..."
מאת נדב עטיה – יזם ומנהל סטודיו אנד ג'וי
את המשפט הזה שמעתי, בכל פעם מחדש, מפי משתקם אחר של אנד ג'וי. לרוב, תוך כדי חיבוק חזק. עבורי זו אמירה מאד משמעותית. גדלתי לצד אב הלום קרב, ממלחמת יום כיפור, עם כל ההתמודדויות הכרוכות בדבר. ולמרות האתגרים הרבים, חונכתי להישגיות. למדתי לפעול מתוך עוצמה ובלי רגשי נחיתות. בשלב הבגרות, הדבר התבטא בפתיחת עסקים פורצי דרך בתחום הפרחים, מתוך תשוקה להצליח, להשיג עוד ועוד. עד שבשנת 2007 התרחש מפנה בחיי - נחשפתי לאנשים עם מוגבלויות בביקור מקרי במפעל מוגן. המבטים של העובדים, הריח באוויר, הקירות הלבנים ושפע האור החזירו אותי לחוויות מהילדות. אל הבית. אל היום בו ביקרתי את אבי בסדנת שיקום. לא ראיתי רק את המשתקמים. ראיתי את הילדים שלהם. אותי. את האחים שלי. אני מבין ויודע עד כמה מקום העבודה חשוב, לא רק עבור אדם המתמודד עם מגבלה, אלא גם עבור משפחתו. אבל דבר אחד השפיע עליי יותר מכול. ההבנה שמדובר בתופעה שמנציחה את המסכנות ולא פותרת את הבעיה. ההבנה שמנהלי המפעל המוגן פועלים ללא הרף לקבל תקציבי ציבור, קרנות ותרומות, תוך כדי הצגת הקושי כגזירת עולם לא פתירה. הסתקרנתי. התחלתי לחקור והבנתי שספקים רבים, בעיקר בתחום המתנות, מעבירים עבודות למפעלים המוגנים, ומשווקים אותן לקהל תחת מעטפת של "תרומה לקהילה". למרות הכוונות הטובות, נחרדתי מהפער בין ההתהדרות בעשיה חברתית לבין הסכום המגוחך המועבר למפעל. וכתוצאה מכך, גם למשתקמים עבור תפוקתם. מבלי להאשים, הבנתי שמדובר בדפוס התנהגות שצריך לשנות מהיסוד.
בתחושת שליחות פנימית החלטתי להקים את אנד ג'וי עם 3 עקרונות מבדלים:
תחנה ראשונה
ואז נעצרנו. לחשוב מחדש
מחליפים תחנה
הגדרתי את סטודיו אנד ג'וי: עסק חברתי שונה, שווה, משנה.
הגענו לעולם חדש