סיפור מעורר השראה- שוקי מאיר

שמי שוקי מאיר. אני בן 49. במהלך כל שנותיי הבוגרות הייתי איש קבע בצה"ל ביחידה מבצעית ותרמתי תרומה רבה בכל אשר נתבקשתי. תמיד הייתי בעל דחף ציוני אלטרואיסטי בלתי נלאה, מה שהוביל אותי בסופו של דבר ליחידות מובחרות ולתחום עשייה בעל חשיבות רבה גם במישור הביטחוני. 

ראיתי בשירות יותר שליחות מאשר מקום עבודה, והמוטו הזה הנחה אותי כאשר הייתי קולט בחורים צעירים ליחידות ומחדיר בהם את אחוות היחידה ואת הדבקות במטרה. 

במהלך שנת 2006 הייתי שותף בפעילות מבצעית, שמטרתה מתן שקט לתושבי המדינה, ובו זמנית הייתה כרוכה בסיכון רב. במהלך פעילות זאת נפצעתי בראשי ונזקקתי לטיפול רפואי מיידי בבית החולים. לאחר אבחנה ראשונית, הוחלט לאשפז אותי למשך שבוע עד שיתייצב מצבי, ולאחר מכן יקבלו החלטה אופרטיבית לגבי המשך הטיפול. כאשר התעוררתי הייתי צריך שיספרו לי מה קרה ומה הביא אותי למצבי הנוכחי. 

לאחר האשפוז נכנסתי לתהליך שיקום ממושך שיאפשר לי לשוב לחיים נורמטיביים. בתום שמונה חודשים בהם קיבלתי טיפול מסור במגוון רחב של תחומים, החל מפיזיותרפיה דרך קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק ורופאים שעקבו מקרוב אחר ההתקדמות שלי שוחררתי הביתה. 

מרגע חזרתי הביתה החל תהליך הפוך מתהליך השיקום שעברתי, שבו חשתי שאני בתהליך נסיגה. הופיעו אצלי תסמינים ראשונים של דיכאון והתפרצויות זעם, חוסר יכולת להכיל נוכחות של אנשים בסביבתי, ועקב כך הסתגרות ממושכת בחדרי, חוסר שינה וירידה חדה במשקל. בבדיקה מקיפה של רופאה מטפלת, לאחר סדרה של שאלות ובדיקות במכון מיוחד בתל השומר, הובחנתי כסובל מפוסט טראומה, דהיינו הובחנתי כהלום קרב. 

מאז האבחנה חלפו להם כ-5 שנים בהם כל קשריי החברתיים והמשפחתיים נותקו לחלוטין ועקב כך נישואי עלו על שרטון והתגרשתי. לאחר מספר שנים לא מבוטל בחוסר מעש ובתחושה של אפסיות מוחלטת, עובדת השיקום שלי הציעה לי לעסוק במשהו למחייתי ונקבע לי ראיון עבודה, שבדיעבד שינה לחלוטין את מסלול חיי.

הגעתי במועד שהתבקשתי בליווי עובדת תעסוקה לראיון אצל נדב עטיה בסטודיו אנד ג'וי. אני חייב לומר שהייתי מאוד ספקן באותה פגישה אך החלטתי לתת הזדמנות לאפשרות מאחר והחלופה הקיימת לא פתרה לי את הבעיות. 

ככל שהתקדם הריאיון מהר מאוד החששות שלי התפוגגו. נדב בדרכו האנושית, שאל שאלות נכונות ואפשר לי את הזמן שהיה דרוש לי כדי להתעשת ולענות עליהן. נדב שיתף אותי, שכילד הוא חווה בעצמו כבן של הלום קרב את המורכבות והקושי, שמלווים אדם שחווה חוויה כזו ולכן היה בעל רגישות המתאימה לצורך קליטת עובד חדש מהסוג הזה. 

התחלתי את עבודתי כשליח בחברה שמוביל מתנות וזרים ללקוחות, מה שאפשר לי הפוגות. לא לעבוד כל הזמן בסביבת אנשים, אלא להיות מרבית יום העבודה עם עצמי. לכן הכניסה לתפקיד הייתה באופן הדרגתי. תוך כדי העבודה, נדב ליווה אותי באופן אישי והקפיד לזמן אותי למשרדו לעיתים קרובות ולשאול האם אני נתקל בבעיות, שהוא יכול לסייע לי בהן והאם אני מרגיש בנוח במקום העבודה. 

ככל שהזמן חלף והתחככתי יותר ויותר באנשים, חזר לי האמון באנשים, והייתי מסוגל לעיתים לחייך בעת נתינת השי. העובדה שמצד אחד חזר לי האמון בעצמי ומצד שני היה מי, שליווה ודאג כל העת שקליטתי במקום העבודה תהיה רכה ונוחה, תרמה רבות לחזרתי למסלול חיים יותר שפוי. היום לאחר כשנתיים בסטודיו אנד ג'וי, אני יכול לומר בוודאות שבזכות המקום הזה חזרתי להיות חיוני בעיני עצמי, מה שתרם רבות לביטחון העצמי שחזר אליי, ליכולות שלי לחזור ולהיות אבא שדואג לילדיו ושותף מלא בחינוכם וגידולם. 

בעקבות התהליך שעברתי, לפני מס' חודשים הצטרפתי למסלול לימודים בתחום התיירות אותו סיימתי בהצלחה. המטרה להשתלב בסוכנות שאמי מנהלת. כיום פעם בשבוע אני בטיפולים פרטניים בתל השומר ובקבוצות תמיכה של הלומי קרב, ובין לבין אני עובד באנד ג'וי. אני מאד מרוצה ואסיר תודה לתרומה העצומה שהמקום הנפלא הזה נתן לי בתהליך השיקום. חשוב לי מאד להעביר מסר לאחרים שאפשר להתרומם גם מהמקומות הקשיים ביותר. אסור להרים ידיים. אם זה אפשרי עבורי זה אפשרי עבור אחרים! 

כל מה שצריך זה שיהיו בחברה שלנו אנשים או מעסיקים נוספים, שיתנו הזדמנות לאנשים שברגע אחד קרס עולמם, שגם ברגעי הקושי שלהם יראו להם את האור...