העסק החברתי הראשון הוקם בשנת 1983, על ידי חתן פרס נובל לשלום, ד"ר מוחמד יונס. פעיל חברתי, שהקים בנק חברתי לטובת הענקת אשראי לאנשים שלא יכולים לקבל הלוואות מבנקים גדולים. זאת מתוך מטרה שיקימו עסקים קטנים, יניבו רווחים ויוכלו להחזיר את הכסף לבנק.
בישראל קיימים עסקים חברתיים כבר למעלה משני עשורים, כשיותר ויותר עסקים בוחרים ביוזמה חברתית - הן מטעמים אידאולוגיים והן מטעמים של צרכי הציבור.
בהיבט החברתי עליו להעמיק את מעורבותו בסיוע פתרון בעיה בחברה או בצמצום פער, ונדרש להציג בידול ומובילות בסטנדרטים החברתיים לעומת שאר העסקים..
בהיבט העסקי, העסק החברתי מתמודד כאחרון העסקים עם כל האתגרים: מתנהל מול כל הרשויות כחוק (מיסים, העסקת עובדים עפ"י חוק ועוד...), מתנהל בשוק תחרותי ונדרש להתמודד עם אתגרים פיננסיים, שיווק, מכירות, חדשנות ועוד. ובנוסף, נדרש להיות עסק עצמאי שלא תלוי במקורות מימון אחרים.
כדי להתקיים לאורך זמן, על העסק החברתי לקיים את שתי השורות התחתונות. כלומר, הצלחה של עסק חברתי נמדדת הן בגידול ברווחים והן בהגשמת המטרה החברתית.
במדינת ישראל, אין הגדרה רגולטורית מחייבת, ולכן כל עסק יכול לקרוא לעצמו חברתי, גם אם אין בכך ממש. נכון להיום, המדינה לא מכירה בעסקים חברתיים ולכן עסקים אלו גם לא נהנים מניקוד זיכוי במכרזים או מהקלות במיסים.
אם תשאלו את העסקים החברתיים האמיתיים, הם גם לא מבקשים את אותן הקלות, אלא מצפים שהצרכן ייתן להם עדיפות באמצעות רכישות ממנו.
ברמה הניהולית: הפערים שמתגלים בין הרצון להיות עסק רווחי אל מול הרצון להיות חברתי, עקרונות שלפעמים מתנגשים זה בזה ודורשים החלטות אמיצות. לכך מתווסף הרכיב של ניהול צוות העובדים שהוא לעיתים מורכב הן ממתנדבים והן מעובדים עם מוגבלויות – אתגר בפני עצמו.
ברמת הכלכלית: לעיתים ההתנהלות החברתית מייצרת יותר הוצאות מעסק רגיל. מה שאומר שיש צורך ביותר רווחים על מנת להמשיך ולהתקיים. מה גם שעסק חברתי אמיתי אינו נשען על תרומות או סיוע מבחוץ.
ברמה הצרכנית: עסק חברתי נתפס לעיתים אצל הלקוחות כעסק שזקוק לתרומות. זו תפיסה שעלולה להזיק ברמה התדמיתית, ויוצרת את הרושם (המוטעה) שעסק זה אינו משתווה למתחרים מבחינת האיכות והשירות. זו התמודדות שצריך לייצר לה פתרונות הסברתיים, וכמובן גם לעמוד בכל הסטנדרטים המקצועיים של עסק מן המניין.
האתגר הנוסף מול הצרכן הוא התמחור. למרות עלויות ייצור גבוהות יותר לעומת עסק רגיל, עסקים חברתיים מוצאים קושי רב לתמחר את המוצרים או השירותים שלהם גבוה יותר. זאת בשל הסיבה שצרכנים לא מוכנים לשלם יותר. ברוב המקרים התמחור נעשה לפי מצב השוק זאת בתקווה לעמוד בהוצאות הנוספות. אם לא, הם יאלצו להיסגר. כיצד אנחנו, כצרכנים נדע מי חברתי ומי לא? לעיתים, מכיוון שאין קריטריונים ברורים, עשויים להציג לנו מוצר או שירות כ"חברתי", אבל אם נבדוק לעומק נגלה שמדובר רק בתווית.. אין רע בכך שעסקים רבים שואפים להתהדר בתואר "חברתי", אבל על מנת לחזק עסקים חברתיים באמת, מומלץ להיות מעורב בהליך לפני הרכישה.
הנה מספר המלצות שכדאי להשוות בטרם תגיעו להחלטה אם העסק אכן חברתי: 1. תשאלו אם העסקת אנשים המתמודדים עם מוגבלויות מתקיימת בהעסקה ישירה או באמצעות מרכז שיקומי בתגמול תפוקתי זעום? 2. בקרו בעסק, תפגשו עם העשייה ותראו אם אתם יוצאים עם תחושת סיפוק רבה, במידה וזיהיתם שאכן מדובר בעסק חברתי. 3. תבקשו המלצות ובדקו את מידת שביעות הרצון אצל הלקוחות. עסק חברתי אמיתי יפעל תמיד לשביעות רצון הלקוח ובמטרה להפוך אותו לשותף לדרך.
התחרות בשוק מועילה לנו הצרכנים, אבל אם אנחנו באמת רוצים לתרום לחברה חזקה יותר, אנחנו צריכים לשים לב כיצד והיכן אנחנו שמים את הכסף שלנו. ולפעמים אפילו לשלם מעט יותר, כדי לקיים את הערך שאנו מאמינים בו.
עסקים חברתיים הם הפתרון לבעיות רבות בכל חברה בעולם, בעיות שהממשל לא תמיד בשל לפתור אותן. ההתגייסות שלנו כצרכנים למען עסקים אלו יכולה לשנות את המציאות החברתית.
עסק חברתי יכול להיות גם הפתרון וגם הדוגמה לעסקים רבים - איך ניתן להרוויח ביושר וגם לתרום לקהילה. אנחנו צריכים לדאוג שהם ימשיכו להתקיים.